כשנועה ושי, זוג התאומים הראשון שלי (כן, יש זוג נוסף), הגיעו לשלב בחינות הבגרות, היה ברור שאין סיכוי שהם יצליחו ללמוד יחד למבחנים. נועה התחילה ללמוד לקראת כל מבחן לפחות שבוע מראש. כל נושא סיקרן אותה והיא הרגישה שהיא ״חייבת״ להבין הכול. מבחינת שי זה היה ״חופר ובלתי נסבל״. שי לעומת זאת, התיישב ללמוד יום-יומיים קודם, רפרף בחומר, חיבר בין כל מיני נקודות באופן יצירתי והחליט שהוא מוכן. מבחינת נועה זה היה ״חפיפניקי ובלתי נסבל בעליל״.

כשהם היו בי״ב, לקראת הבגרויות האחרונות, הגיעה הקורונה. מה טוב בזה? היא הכניסה את כולם תחת קורת גג אחת ופתחה הזדמנויות לפעילויות שלא חשבנו עליהן קודם, או שחשבנו ולא מצאנו לזה את הזמן.

​

החלטתי לנצל את ההזדמנות המשפחתית הנדירה הזאת, ולבנות על בסיס הידע, הניסיון, התובנות ושאלוני האישיות המדעיים שאני עובדת איתם כל השנים, סדנת משפחתית מבוססת שיטת החוזקות וקראתי לה: ״משפחה מחוזקת״.